שאלות ותשובות נפוצות
תגיד, זה לא מסוכן? זה לא יכול לגרום לפיצול אישיות?
להיפך! הדמויות הפנימיות האלה קיימות בתוכנו בכל מקרה, ופועלות בתוכנו בכל מקרה, אלא שאנחנו לא מכירים אותן ולא מודעים לעבודה שלהן. בעבודת הדמויות אנחנו נהיים מודעים יותר מי הם הקולות והחלקים הפנימיים האלה, מה הם צריכים, מדוע הם פועלים כפי שהם פועלים, וזה דווקא מקטין את הסיכוי שמי מהם ינסה להשתלט על אישיותנו ולמחוק חלקים אחרים.
ליבת העבודה ב-voice Dialogue היא חיזוק וזיקוק ה"אני המודע", אותו חלק שאינו דמות, הציר המרכזי שלנו, שבמצב בריא מכיר את כל הדמויות שלנו, ובכל מצב בחיינו יכול לבחור באיזה איכויות להשתמש, ולמי לתת מקום מרכזי בכל סיטואציה, מתוך מודעות ודינמיות.
למה זה טוב, עבודת הדמויות? למה זה עוזר?
להכל! אני יודע שזה נשמע 'לא רציני' להגיד את זה, אבל זו האמת העמוקה שלי, מתוך שנים של עבודה אישית שלי עם הדמויות הפנימיות שלי וגם עם אחרים ואחרות. מכיון שלמעשה אנחנו לא מציעים פה "שיטה" או "טכניקה" להתמודד עם דברים, אלא שפה שבעזרתה אנחנו כל הזמן פונים פנימה, אל החלקים הפנימיים שלנו, ומבקשים את התשובות והתובנות שלנו שם. ואל החלקים האלה אפשר וטוב לגשת בכל מצב - מערכות יחסים, הורות, מיניות, עניינים מקצועיים, כספיים, אירועים קשים מעברנו שמנהלים אותנו, חרדות, דיכאון, אלימות, דפוסים שאנחנו מתקשים להשתחרר מהם… בכל אחד מהמקרים האלה יש דמויות פנימיות שפועלות בנו, ותמיד אנחנו יכולים לגשת אליהן, ולשאול - מה אתה מרגיש? מה את צריכה? ממה את פוחדת? ממה אתה מתגונן? מה אתה חולם? מה כואב לך? ומשם נפרשת יריעה רחבה ומרתקת של רגשות, תחושות גוף, זכרונות, תפיסות עולם ואמונות, שככל שהם נחשפים, מקבלים קול ומקום, נוצרת הקלה, קונפליקטים מתרככים, ונפתחות אפשרויות רבות לדיאלוג וריפוי.
זה כמו פסיכודרמה בעצם… זה לא כמו התמקדות?... במה זה שונה מהאקומי?... אה, אני מכירה את זה מקונסטלציה משפחתית… זה סוג של טיפול פסיכולוגי?...
יש דמיון בין Voice Dialogue לבין הרבה דרכים אחרות להתפתחות וריפוי. יש גם דרכים נוספות לעבודה עם חלקים פנימיים.
אבל יש גם שוני בין הגישות השונות. אני לא מכיר לעומק את כל הדרכים האחרות, אבל ככל שפגשתי, חויתי וקראתי - חזרתי והכרתי ביופיה של עבודת הדמויות הפנימיות כפי שאני למדתי אותה, בעוצמתה ועדינותה, באפקטיביות שלה, ברוחב היריעה שלה, ובדיוק המופלא של הדרך הזו כפי שלימדה אותי אורה גבריאלי. היא דרך מתונה, בטוחה, מאוזנת, ועם זאת עוצמתית ועמוקה. לעיתים היא קלילה ומשעשעת ולעיתים מטלטלת ועזה, והיא תמיד תמיד קשובה ומותאמת למקצבים הפנימיים של מי שפוסע בה.
אז מה, רק מדברים עם הדמויות? וזהו?
אז קודם כל, לדבר עם הדמויות הפנימיות זה המון!! ולדעת איך לדבר איתן, זו אמנות עדינה, מדויקת וקשובה מאין כמוה. זה מתחיל מהיכולת להפריד בין דמויות פנימיות שונות שכרוכות זו בזו, דמויות שנכנסות לפעולה באופן לא מודע מיד כשאחרות מרימות את ראשן, או דמויות דומות זו לזו שנדמות כדמות אחת עד שמתחילים לשוחח איתן. ההפרדה היא מאוד מאוד חשובה. וכשמשוחחים עם דמות זה לפעמים מעשה משנה סדרי עולם. יש דמויות בתוכנו שלא דיברנו איתם שנים, עשרות שנים, ומקבלות בפעם הראשונה קול ומקום בתוכנו, והחווייה הזו מרגשת, עוצמתית, חשובה. פשוט לדבר איתן. לשאול עוד שאלה, לחשוף עוד רובד, עוד משפט מפתח, עוד מקום בו הן מתבטאות, או בו הן חסומות מלהתבטא. להכיר אותן לעומק, להבין אותן, ללא כל שיפוט, ללא ביקורת, ללא אג'נדה. זה לא פשוט! והשינוי שמתחולל מכך שפגשנו דמות פנימית אחרי עשרות שנים שהיא היתה דחוקה אי שם באיזו פינה של התודעה, או להיפך חלק פנימי שניהל את העניינים ביד רמה ולמרות זאת לא עצרנו מעולם לדבר איתו ולהבין מי הוא, ומדוע הוא פועל כך, וממתי הוא בתפקיד הזה, והאם הוא אוהב אותו - השינוי שקורה מעצם השיחה הזו הוא לא פחות ממדהים.
ועם זאת - התשובה לשאלה היא לא. אנחנו לא "רק" מדברים עם הדמויות. אם צריך, אפשר לעשות עם הדמויות עוד כל מיני דברים אחרים, כשיש בכך צורך וזה מתאפשר.
אז מה זה עושה? נגיד שאני מדבר עם הדמויות הפנימיות שלי, מה זה יעשה?
זה מרגיע, זה עושה הקלה. תחשבי איך היית מרגישה אם מישהו היה פונה אליך ומדבר איתך אחרי ששנים אף אחד לא הכיר בכלל בקיומך, ובטח לא שאל אותך מי את ומה את מרגישה או צריכה… כך מרגישות הדמויות. הקלה, רגיעה, הנשימה נפתחת, הגוף מרפה.
זה גם משכך קונפליקטים פנימיים. בכל כך הרבה מקרים חלקים שונים בנו מושכים לכיוונים מנוגדים וקורעים אותנו מבפנים במלחמה בלתי פוסקת, לא מודעת, ונטולת פתרון. כשאנחנו משוחחים עם הצדדים, שומעים אותם, מבינים מה הצורך העמוק של כל צד, ממה הוא חושש, על מה הוא מגן - קונפליקטים נמוגים, נמסים, ודרכים חדשות נמצאות להתנהל עם כל הצרכים של כל הצדדים שבנו.
מקומות שלא הצלחנו בהם במשך שנים, אפשרויות שהיו חסומות בפנינו - נפתחים. פנטזיות וחלומות שיש לנו ואנחנו לא מצליחים להגשים - מתאפשרים. צעדים שאנחנו משתוקקים לעשות בחיים ולא מעיזים - הופכים נגישים.
ואנחנו מכירים את עצמנו הרבה יותר לעומק, מגלים מה באמת קיים בתוך התודעה האנושית המופלאה שלנו, את רוחבה ועומקה. ו"האני המודע" שלנו מקבל את ההובלה המחודשת על חיינו, מצב תודעה שונה שגורם לכל החיים להיחוות אחרת.
זה מתאים לכל אחד?
בעקרון כן. לכל אחד ולכל אחת. או אולי נכון לומר, לכל אחד ואחת שמרגישים קריאה לעבודה פנימית, ונכונות לפגוש - לאט, בסבלנות, במתינות - את מה שקיים בתוכם.
עם זאת, לפעמים אנחנו מגיעים לעבודה הפנימית אחרי טראומות חריפות ולא מטופלות, או מצבי קיצון נפשיים קשים. במקרים כאלה צריך להיות מאוד זהירים, קשובים ומתונים בעבודה פנימית, ולבנות לאט לאט בסיס איתן, אמון בדרך ובמנחה, כדי לגעת בפצעי הליבה הקשים שלנו בצורה מיטיבה, ובאופן מרפא. האמת הזו נכונה גם לגבי עבודת הדמויות הפנימיות.
מה, נותנים מקום לכל הדמויות? גם לדמויות אלימות?? ואם יש בי דמות של רוצח?
העבודה עם דמויות אלימות, אפלות וקיצוניות דורשת מן הסתם משנה זהירות, ובשלות של המונחה. לא ניגש אליה לפני שפגשנו דמויות פנימיות מאיזורים שונים ומגוונים, לפני שעשינו כבר כמה צעדים משמעותיים בעבודת הדמויות, לפני שיש לנו אמון בשפה הזו ובמנחה שאיתו אנחנו עובדים.
לפגוש דמות אלימה, זה לא אומר שאנחנו מקבלים את דרכה או מאפשרים לה לנהל אותנו. ממש כמו שאנחנו לא נותנים לדמות הסתלבטנית שרק רוצה לשכב על ערסל על חוף קאריבי עם ג'וינט להשתלט עלינו ולקבוע לנו את דרכנו בחיים, או לדמות שרוצה שהכל יהיה מושלם, פרפקט, על המילימטר. ניתן מקום לדמות אלימה כשאנחנו כבר מרגישים ומבינים מה זה אומר לתת מקום בתוכנו לדמות ואיך זה מתבטא אחר כך בחיינו. כמובן - נפגוש באותו מפגש גם דמות נגדית, שתאזן את המפגש ואת המערך הפנימי שלנו…
בנוסף - חשוב להזכיר, שבמקרים רבים דמויות אלימות וקיצוניות מגיעות למצב הזה על אף שאלימות אינה המהות העמוקה שלהן. יש דמויות שחוו חוויות חיים קשות, נאלצו לגייס כוחות ותוקפנות כדי לשרוד, כדי לזכות בתשומת לב, או כדי להדוף אלימות שהופנתה כלפינו. במפגש עם דמויות אלימות וקיצוניות חשוב עד מאוד להגיע ללא שיפוט, ולהבין לעומק את הדמות, ואת מניעיה, צרכיה, וההיסטוריה שלה. כשעושים זאת נכון, זוכים לא פעם בכל העוצמה שיש לדמויות האלה, באנרגיה החזקה שלהן, באופן מיטיב מאוזן ופורה, במקום באופן ההרסני, המפחיד והמזיק שהיה להן כל עוד לא העזנו לפגוש בהן ולהבין ולקבל אותן.
איך מגיעים לדמויות?
יש המון דרכים. לפעמים ממש ברור מי הדמות. לפעמים יש רק קצה חוט - תחושה עמומה, רגש שמציף, כאב גופני, משפט שעולה, רעיון, זכרון מהעבר, אנרגיה מסוימת… לא חייבים לדעת מי הדמות. אפשר להתחיל עם מה שיש ולגלות יחד - מנחה, מונחה ודמות - מי היא.
אפשר גם להזמין דמות ספציפית שיודעים שקיימת, או שמניחים שקיימת, או שרוצים לאפשר לה מקום למרות שכרגע אין לה… יש המון המון אפשרויות.