על המהות העמוקה של עבודת הדמויות

ווייס דיאלוג הוא נסיון לזהות קולות שפועלים או מדברים בתוכנו, כחלק מבליל תודעתי עצום. לפַנות כל פעם את המרחב לאחד מהם, תדר תודעה מסוים אחד ולהקשיב לו הקשבה עמוקה וסקרנית ללא שיפוט. אם נְדַמה את הקולות הפנימיים שלנו למנגינות שמתנגנות בנו, אז המרחב הפנימי שלנו ללא עבודת דמויות קשובה הוא מרחב קקופוני מחריש אוזניים. וככל שאנחנו שומעים את המנגינות, מנגינה אחר מנגינה, כלי אחר כלי, בתוך מרחב פנימי שקט עד כמה שאנחנו יכולים, המוזיקה הפנימית שלנו הופכת קשובה יותר, נושמת יותר, הרמונית יותר.

ווייס דיאלוג הוא מסע אל המסתורין של התודעה. כשהדמויות ששולטות בנו ומנהלות אותנו מסכימות להרפות מאחיזתן, ודמויות שהיו חבויות, מושתקות ומודרות בנו מקבלות מקום, עולמנו הפנימי מעשיר ונרגע. אפשרויות חדשות ויכולות חדשות מתגלות אז בפנינו. בליבת מצב הדברים החדש נמצא "האני המודע" – מצב תודעה שבו כל הקולות הפנימיים שלנו נגישים לנו, מוכרים לנו, מתקבלים על ידינו ללא שיפוט. אף אחת מדמויותינו הפנימיות לא גונבת את התודעה שלנו, חונקת ומוחקת דמויות אחרות. במצב התודעה הזה יש לנו בחירה חופשית אמיתית, מודעת.

ווייס דיאלוג הוא מסע שאין לו סוף. ככל שחקר היקום הפנימי נמשך היקום הזה כמו מתרחב. גבולותיו, ממש כמו גבולות היקום הפיזי, הם חידה. בעת מיפוי הארץ הפנימית הזו נגלה כל מיני אידאולוגיות, תפיסות עולם, דפוסי פעולה, רגשות, תחושות פיזיות ויצרים. נפגוש דמויות, ישויות ויצורים. נתפעם ונידהם ולא נאמין שכל זה קיים בתוכנו, והיה קיים בתוכנו גם קודם – אלא שרק עכשיו אנחנו מאפשרים לזה להתבטא, לצאת לאור, מזהים ומכילים את כל השפע הזה.

וויס דיאלוג הוא מסע מרתק, טרנספורמטיבי, מרפא. זו לא עבודה נפשית או רגשית, וזו גם לא עבודה רוחנית, במובן זה שזו לא עבודה שפונה רק לרבדים הרוחניים של קיומנו או רק לרבדים הנפשיים-רגשיים. זו עבודת תודעה חובקת כל, שמכילה את הנפש, הרגש והיצר, את עולמות הרוח, את עולם החווייה הפיזית לסוגיה, שיש בה מקום גם לחלקים האפלים והקשים שבנו, לילדים פנימיים, לחַיות, לישויות נטולות גוף, להכל... זו עבודה שמזמינה כל אחד ואחת לבדוק מה באמת קיים בתוכו או בתוכה, ולתת לזה מקום יהא אשר יהא. בצורה אחראית, מתונה, מעמיקה וזהירה, אבל גם רדיקלית במהותה.

בזכות ההכרה שכך אנחנו בנויים, שכך בנויה תודעתנו, אנחנו יכולים לראות גם בכל אדם שאנחנו באים איתו במגע את מורכבותו האינסופית ואת שלל דמויותיו ולקבל ולכבד אותו ככזה. עבודת הדמויות מבהירה משהו על מהותו של האדם וגם על מהותו של העולם, על מבנהו של היקום, ואף על הקשר בין התודעה הפרטית שלנו לתודעה האנושית הרחבה והתודעה היקומית.

וויס דיאלוג הוא הזמנה. לפרוט את היקום התודעתי העצום שאנחנו לחלקיקי היסוד שלו, ולהרכיב מחדש את הפאזל. וכשאנחנו מרכיבים מחדש את הפאזל בצורה מיטיבה והרמונית, מתגלה תמונה שהיתה חבויה שם בפנים, בערימת החלקים הפזורים והמעורבבים שהסתובבנו איתה במשך שנים. וגם באמצע המסע, כשרק חלקים מהפאזל מורכבים, ניתן כבר להכיר בחיוניותה של הדרך ובמתנותיה, וביופיה של תמונת התודעה שאנחנו עמלים על הרכבתה.