על התנגדות פנימית והעבודה איתה

כשמדברים על "עבודת צללים", ומדברים על זה לא מעט בעולם העבודה הפנימית, יש לדעתי בלבול בין שני סוגים שונים של "צללים".

הסוג האחד הוא מה שאנחנו קוראים דמויות אפלות, או לפעמים דמויות דמוניות. באיזור הזה נמצא דמויות אלימות, זועמות, שנהנות לפגוע, דמויות נרקיסיסטיות ושתלטניות, דמויות אובדניות, דמויות שנוגעות בשגעון לסוגיו, ועוד ועוד ועוד... אלה דמויות שבמבט ראשון אנחנו יכולים לקרוא להן "שליליות", כלומר כאלה שאם היינו נותנים להן את מלוא המקום בתוכנו, להוביל אותנו ללא מעצורים, הן היו עושות דברים פוגעניים לנו או לאחרים, או משתלטות על התודעה שלנו באופן שהיה מזיק לנו.

אבל יש עוד סוג של "צללים". כל מה שאנחנו לא נותנים לו מקום בחיים שלנו, בתודעה שלנו, כל מה שאנחנו דוחקים לפינה אפלה ומשתיקים. יש אנשים שמזוהים עם דמויות פעלתניות, הישגיות, מעשיות, ודוחקים לפינה אפלה את הדמויות אוהבות המנוחה, הסתלבטניות, את כל הבוהים וחובבי אי-המעש למיניהם. יש כאלה שמכל מיני סיבות לא נותנים מקום לדמויות עדינות, רכות, רגישות, ועבור אנשים כאלה דמות שמזילה דמעות בסרט או חומלת על גור חתולים מזה-רעב ברחוב יכולה להיות דמות צל. כלומר דמות שאין לה אפשרות לקבל מקום לאור הזרקור של המודעות, יכולה רק ללחוש באחורי התודעה וזוכה מיד לגינויים וביקורת.

לפעמים דמויות שמחות, צוהלות, שטותניקיות יכולות להיות אצלנו דמויות צל. אצל אנשים מסוימים דמויות של עוצמה, של כריזמה, של הובלה וידיעה נחרצת יכולות להיות בצל. אצל חלקנו דמויות מיניות יכולות להיות בצל, אצל חלקנו דמויות רוחניות... בקיצור כמעט כל סוגי דמויות יכולים למצוא את עצמם כאיזורי צל בתודעה שלנו.

בווייס דיאלוג אנחנו רוצים לשמוע את כולם. בעדינות, בסבלנות וללא שיפוט. את הדמויות בצל, וגם את אלה שדואגות שהן ישארו בצל וחוששות לתת להן מקום. אנחנו רוצים גם לתת מקום לדמויות האלימות, הזועמות, הפוגעניות, המשוגעות, וגם לאלה שחוששים ובצדק לתת להן מקום.

חשוב לומר שבדמויות ה'שליליות', האפלות והדמוניות אצורה אנרגיה עצומה, ושאפשר וכדאי לתת להן מקום בתוכנו, כמובן כשיש בנו דמויות נגדיות חזקות מספיק כדי לדאוג שהן לא ישתלטו וינהלו אותנו. דברים מופלאים ומרתקים קורים כשנותנים לדמויות אפלות נוכחות וקול, אבל כמובן שלאזורים האלה אנחנו ניגשים בזהירות, בעדינות, בהקשבה עמוקה לכל הקולות המתנגדים, ללא אמביציה, ובלי נפנוף בעבודת צללים כהרפתקה זוהרת עם הילה של "עבודת עומק לאמיצים". יש למפגש עם כל סוגי הצללים שבנו פוטנציאל ריפוי נפלא, כל עוד עושים אותו בקצב ובקשב הנכון, כשיש נכונות פנימית אמיתית לכך.